נכתב ב 1 לספטמבר 2015. אני אמא כבר הרבה שנים, יש לי 4 ילדים, הייתי חושבת שכבר התרגלתי לכל הפרידות בבוקר הרי עברתי כל כך הרבה פרידות וחיבוקים בטוח יהיה קלי קלות נכון ? בטח איך עבדתי על עצמי…
נכתב בתאריך 04/03/2010 אוף לעזאזל הילדה שלי צריכה לעבור ניתוח כפתורים באוזניים, הניתוח נקבע לשבוע הבא.
המצב רוח שלי על הפנים, המוח מתפוצץ ממחשבות והירהורים. אני יודעת שאין ברירה והיא חייבת לעבור את הניתוח, הוא נעשה בהרדמה מלאה ואני בלחץ היסטרי מזה.
נכתב בשנת 2009.
מי לא מכיר את הבעיה הזאת ? החופש הגדול הגיע והייתי צריכה לעבוד ויש לי קטנים בבית רועי, יובל ועידו האפרוח, הייתי בבעיה רצינית אני בכלל עצבנית על החופש הגדול, הוא ארוך מידי עבור הילדים ובייחוד עבור הקטנים שחייבים השגחה וההורים חייבים לעבוד.
חודשיים הקטנים בבית צריכים לשעשע ולבדר אותם, זאת הזדמנות נהדרת לזמן איכות עם הילדים אבל עדיין חודשיים איך אפשר להסתדר ועדיין להמשיך לעבוד ולוודא שהילדים יקבלו את כל תשומת הלב.
מסכימים איתי שזאת משימה מאתגרת ולא פשוטה בכלל ? אז קראתי לאמא שלי, נכון אני אישה מבוגרת אבל יש פעמים שאני צריכה את אמא שלי, אתם חייבים לראות מה היא עשתה רק היא יכולה לחשוב על כאלה דברים.
זאת הייתה שנה שבה אפרוח קטן התחיל ללכת והיום הוא לא הולך אלא רץ לכל מקום, תמיד ממהר והעיקר שאני הייתי לחוצה פחד שהוא אף פעם לא יתחיל ללכת.
הייתי בטקס יום הזיכרון בבית ספר של הילדים שלי, שמעתי את הסיפורים המרגשים והדמעות התחילו לרדת.
נכון שלפעמים יש צביטה קטנה בלב כשרואים את הילדים גדלים כל כך מהר, הרי רק אתמול הבן המקסים שלי היה תינוק איך פתאום הוא בן 11 עצמאי בשטח ופחות צריך אותי.
שני דברים אני אזכור מיום הכיפורים. הראשון סיימתי את הצום הלכתי לשתות, אני מכינה לעצמי כריך עם חמאה (מכל מה שיכולתי להכין דווקא רציתי כריך עם חמאה).
אני מתלהבת, אני רוצה לצעוק עד השמיים וחזרה כמה חיכיתי וציפיתי שזה יקרה ובסוף זה קרה