איך מקבלים מכה וממשיכים להעמיד פנים מחייכות ?
נכתב בתאריך 04/03/2010 אוף לעזאזל הילדה שלי צריכה לעבור ניתוח כפתורים באוזניים, הניתוח נקבע לשבוע הבא.
המצב רוח שלי על הפנים, המוח מתפוצץ ממחשבות והירהורים. אני יודעת שאין ברירה והיא חייבת לעבור את הניתוח, הוא נעשה בהרדמה מלאה ואני בלחץ היסטרי מזה.
הכנות:
לקחתי אותה לספירת דם והיא כל כך בכתה ולא עזרו כל ניסיונות ההרגעה. בסופו של דבר היא הייתה מאוד גאה בתחבושת עם הפלסטר והלכה להשוויץ בפני החברות.
אז איך מעמידים פנים שהכל בסדר בזמן שבפנים אני פקעת עצבים ויש לי הרגשה שהכל מתמוטט ?
עדכון:
הניתוח היה אתמול הוא עבר בשלום והכל בסדר. אני חושבת שאני לקחתי את זה יותר קשה מהקטנה.
נכנסתי איתה לחדר ניתוח והרדימו אותה כשאני מחבקת אותה ורק שיצאתי החוצה הרשיתי לעצמי לבכות.
הייתי בלחץ עד שפגשתי את הרופאה בסיום הניתוח והיא הרגיעה אותנו שהכל עבר בסדר גמור, אלוהים איזו אנחת רווחה יצאה לי מהפה, הצבע חזר לפנים שלי.
קראתי את כל מה שכתבתם וקיבלתי את כל המסרים, תודה על כל האיכפתיות והשיתוף, מרגש לדעת שיש הרבה אנשים שפשוט אכפת להם .
נכנסתי איתה לחדר ניתוח והרדימו אותה כשאני מחבקת אותה ורק שיצאתי החוצה הרשיתי לעצמי לבכות.
הייתי בלחץ עד שפגשתי את הרופאה בסיום הניתוח והיא הרגיעה אותנו שהכל עבר בסדר גמור, אלוהים איזו אנחת רווחה יצאה לי מהפה, הצבע חזר לפנים שלי.
קראתי את כל מה שכתבתם וקיבלתי את כל המסרים, תודה על כל האיכפתיות והשיתוף, מרגש לדעת שיש הרבה אנשים שפשוט אכפת להם .