מחשבות על ילדים
קצת קשה לי לדבר על אוכל הבוקר.
הדבר שהכי חשוב לי לכולנו אלו הילדים שלנו אנחנו עושים הכל בשביל לשמור עליהם. שיאכלו הכי טוב, שיתנהגו יפה לסובבים אותם, שיגיעו בשלום לבית הספר.
כשהם קטנים יותר קל לשלוט נאמר, אני תמיד נמצאת עם קטנים בכל מקום ואני דואגת שהכל יהיה בסדר.
הבעיות מתחילות עם הגדולים שכבר לא נמצאים בבית חלק גדול מהזמן הם הולכים לחברים, מסיבות יש להם את העניינים שלהם שאני קצת פחות מעורבת.
הכנות:
קוריוז משעשע כשאנחנו עוברים כביש אני מושיטה יד באופן אוטומטי לילד שנמצא לידי.
רועי בן 13 הוא כבר לא צריך את זה אבל כשאנחנו עוברים כביש ביחד אני באופן אוטומטי מחזיקה לו את היד, אני אפילו לא מרגישה שאני עושה את זה.
הוא מתעצבן עליי שאני עושה לו בושות ושאני אפסיק עם זה, אני לא עושה את זה במודע אני אמא זה הכל וכנראה שאני אמשיך לעשות את זה והוא ימשיך להתעצבן עליי.
כשהגדולים יוצאים למסיבות אני בלחץ ואני לא נרגעת עד שהם בבית, ההרגשה הזאת ב 11 בלילה שהילד שלך לא בבית 🙁 תכל'ס אני הכי רגועה שהילדים בבית ספונים במיטות שלהם מבחינתי זה המקום הכי בטוח שיש.
ולמה אני במצב רוח הזה הבוקר ? הילד של גיסתי בן 12.5 יצא לשחק עם חבר בפארק וחבורת ילדים תקפו אותו בשביל הטלפון שלו.
איך הגענו למצב הזה שבשביל חתיכת טלפון ילדים תוקפים ילדים אחרים ? איפה ההורים שלהם ?
הוא בסדר תודה לאל, את הילדים שתקפו לא מצאו ולצערי הם ימצאו קורבן אחר וזאת רק שאלה של זמן.