ניקי אימהות

זאת הייתה שנה שבה אפרוח קטן התחיל ללכת והיום הוא לא הולך אלא רץ לכל מקום, תמיד ממהר והעיקר שאני הייתי לחוצה פחד שהוא אף פעם לא יתחיל ללכת.

שני דברים אני אזכור מיום הכיפורים. הראשון סיימתי את הצום הלכתי לשתות, אני מכינה לעצמי כריך עם חמאה (מכל מה שיכולתי להכין דווקא רציתי כריך עם חמאה).

אני שונאת את הטלפונים האלה, ברגע שאני רואה את את השם של הגן מופיע בשיחה המזוהה בטלפון הלב שלי מחסיר פעימה ואני מפסיקה לנשום. אני יודעת שמשהו לא טוב קרה.

נכתב ב 20/04/2009 הרהורים על אימהות, תינוקות, שינה בלילה או יותר נכון על זה שאני לא ישנה בלילה ובעל (שהפך להיות אקס) שישן נהדר.