עוגיות בראוניז מטריפות

באוקטובר רועי הבן האהוב שלי שוחרר מהסדיר וגויס למילואים כמעט בו זמנית, כרגע הוא נמצא בצו 8 שני (אין טעות צו 8 שני) הוא לא שונה מהרבה חיילים יקרים שנמצאים בצפון ובדרום והוא לא הסכים לוותר.
"אמא אני חייב ללכת אני לא יכול להישאר בבית" אני מבינה ועדיין הדמעות לא מפסיקות לרדת הוא ביקש ממני "די אמא אני חייב ראש נקי לא יכול לחשוב עלייך שם כשאת בוכה".
כרגע הוא נמצא בצפון וכשיש אזעקה והוא צריך לרוץ למרחב מוגן טווח אפס כלומר לעזוב הכל ולרוץ למיגונית.
כל פעם שזה קורה וזה קורה המון לספר לכם מה קורה לי ? הלב קופץ והחרדה בשיאה אני מחזיקה את הטלפון קרוב אליי ולא עוזבת עד רועי שולח לי "אמא הכל בסדר אני במיגונית ❤️" לזמן הקרוב אני נרגעת עד האזעקה הבאה שבדרך.
הוא חזר הבוקר לצפון והוא ביקש לקחת קופסת עוגיות לחברה אז כמובן עוגיות שוקולד מיד קפצו לי לראש, מי יתן וכל החיילים יחזרו הבייתה בשלום והחטופים יחזרו לביתם.

50 עוגיות