דאגה אימהית

בין לפנות בוקר לערב: האמת שרק אמא יכולה להבין (וממש צריכה לישון)
אני לא יודעת מה איתכם, אבל יש רגעים שרק הומור אימהות יכול לתאר. בין הטיטולים, הכביסות האינסופיות וחיפוש המוצץ בחמש בבוקר, אנחנו מרגישות לבד. אז החלטתי להעלות על הכתב את כל אותם רגעים קטנים, מצחיקים, מתישים ולפעמים אפילו מרגיזים שכל אמא מכירה. קבלו את האוסף שלי לחוקי מרפי של האימהות. אולי אחרי שתקראו, תרגישו קצת פחות לבד, ותבינו שכולנו באותה סירה (והיא לרוב מטפטפת…).

מכתב לרועי: חכה, אל תגדל כל כך מהר!
אומרים שהזמן טס כשנהנים, אבל למה לעזאזל הוא טס כל כך מהר כשזה נוגע לילדים שלנו? אני עומדת כאן היום, מתרגשת בשבילו וגם קצת נפעמת מעצב מתוק מבפנים. מכתב לילד שעולה לכיתה א' הוא הדרך שלי לעצור רגע את הזמן. כשרועי עלה לכיתה א', הרגשתי שגדל הילד יותר מדי מהר. למישהו יש מושג איך מאטים קצת? זה מכתב קטן שנכתב עם געגוע בעיניים, לילד שלא מפסיק לגדול.