הורות

הבעיות מתחילות עם הגדולים: כשאמא כבר לא מעורבת בכל דבר
הדבר שהכי חשוב לי, ולכולנו, הוא הילדים שלנו. אנחנו עושים הכול בשביל לשמור עליהם. כשהם קטנים, קל יותר לשלוט. אני תמיד נמצאת עם הקטנים בכל מקום, ודואגת שהכול יהיה בסדר.

אבל הבעיות האמיתיות מתחילות עם הגדולים, שכבר לא נמצאים בבית חלק גדול מהזמן. הם הולכים לחברים, למסיבות, ויש להם את העניינים שלהם, שאני קצת פחות מעורבת בהם. והאמת? זה רק מגביר את הדאגה שלי.

בין הנוסטלגיה של 'אוכל של אמא' ללחץ של יום העבודה: איך למצוא את נתיב הפשרה ולתת לילדים שלנו זיכרונות טעימים

חברות וחברים, כולנו שם: השעה אחת בצהריים, הילדים חוזרים מורעבים מבית הספר, והשאלה הנצחית עולה מה מכינים לאכול?! במשך השנים נתקלתי בהכל: מ"פסטה-קטשופ" ועד אוכל מוכן קפוא. אם אתם תוהים איפה עובר הקו בין אוכל מזין ל"תרדו ממני", הפוסט הזה הוא בשבילכם. בואו נדבר קצת על נוסטלגיה, על וולט, ואיך אפשר (ובטח שאפשר!) להכין אוכל של אמא ואבא בלי להשתגע.

הפוסט שיגרום לכם להרגיש מיליונרים
בלי שום הכנה, היא שאלה אותי: "למה אנחנו לא עשירים?" הייתי חייבת לעצור לרגע ולחשוב איך אני מסבירה לילדה שלי שעושר אמיתי לא נמדד בגודל הבריכה, אלא בשפע של החיים? התשובה הפכה לשיעור של מיליון דולר.

איך יום בחירות רגיל הפך לסיפור משפחתי מצחיק במיוחד

סיפור אמיתי מהבחירות, על תמימות, גאווה ואהבה שמזכירים למה ההורות היא המסע הכי מרגש שיש.

יש ימים כאלה שהלב פשוט מתמלא מגאווה. לא כי קרה משהו גדול במיוחד, לא בגלל תעודה, פרס או הישג מרשים, אלא כי יש רגע קטן, יומיומי כמעט, שבו אתה מבין שהילד שלך רואה את העולם בדרך הכי יפה שיש.

זה בדיוק מה שקרה לי בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות. יום רגיל שהפך לסיפור שאני בטוחה שאספר עוד שנים קדימה, עם חיוך שמרחף לי על הפנים בכל פעם שאני נזכרת בו. באותו יום הילד בן שבע הולך להצביע כמו גדול, ואני עומדת לידו ונמסה.

בין לפנות בוקר לערב: האמת שרק אמא יכולה להבין (וממש צריכה לישון)
אני לא יודעת מה איתכם, אבל יש רגעים שרק הומור אימהות יכול לתאר. בין הטיטולים, הכביסות האינסופיות וחיפוש המוצץ בחמש בבוקר, אנחנו מרגישות לבד. אז החלטתי להעלות על הכתב את כל אותם רגעים קטנים, מצחיקים, מתישים ולפעמים אפילו מרגיזים שכל אמא מכירה. קבלו את האוסף שלי לחוקי מרפי של האימהות. אולי אחרי שתקראו, תרגישו קצת פחות לבד, ותבינו שכולנו באותה סירה (והיא לרוב מטפטפת…).