הורות ניקי

פתיחת שנת הלימודים: הילד ממשיך, והדמעות של אמא נשארות
תמיד יש משהו מרגש בפתיחת שנת הלימודים, אבל האמת? יש גם הרבה לחץ. אני אמא כבר הרבה שנים, יש לי ארבעה ילדים, והייתי חושבת שכבר התרגלתי לכל הפרידות בבוקר. הרי עברתי כל כך הרבה פרידות וחיבוקים, בטוח שיהיה קלי קלות, נכון? בטח, איך עבדתי על עצמי…
אנחנו חולמים על התחלות חדשות, על שגרה, אבל אמא תמיד נשארת עם הדמעות והחיבוקים בשער. עידו עולה לכיתה ב', והלב שלי עדיין נצבט בכל פרידה, בכל פעם מחדש. הדאגות שלנו אף פעם לא נגמרות, ולא משנה כמה ילדים כבר הכנסנו לבית הספר. הנה כמה מחשבות על ילדים, ועל הרגע הזה שבו אנחנו צריכים לתת להם ללכת קדימה, בלעדינו.

החופש הגדול: תודה לאמא על קייטנת היצירה לילדים
מי לא מכיר את הבעיה הזאת? החופש הגדול הגיע ואני הייתי צריכה לעבוד. יש לי קטנים בבית רועי יובל ועידו האפרוח ונכנסתי לבעיה רצינית. אני בכלל עצבנית על החופש הגדול הוא ארוך מדי עבור הילדים ובייחוד עבור הקטנים שחייבים השגחה צמודה בזמן שאנחנו ההורים חייבים להמשיך לעבוד.

חודשיים שלמים הילדים בבית. צריך לשעשע ולבדר אותם. זו אמנם הזדמנות נהדרת לזמן איכות עם הילדים אבל עדיין חודשיים! איך אפשר להסתדר? איך ממשיכים לעבוד ומוודאים שהילדים יקבלו את כל תשומת הלב המגיעה להם?

מסכימים שזאת משימה מאתגרת ולא פשוטה בכלל?

אז קראתי לאמא שלי. נכון אני אישה מבוגרת אבל יש פעמים שאין לי ברירה ואני פשוט חייבת את אמא שלי. אתם חייבים לראות מה היא עשתה רק היא יכולה לחשוב על כאלה דברים מטורפים!