אמא לחייל

בין גאווה לדאגה: המילים שכל אמא רוצה לומר לילד המתגייס שלה
יש רגעים בחיים שאנחנו לא לגמרי מוכנים אליהם, לא משנה כמה זמן ידענו שהם יגיעו. הרגע הזה, שבו הילד הבכור או הקטן יוצא מהבית כדי לשרת בצה"ל, מציף כל אמא וכל הורה בהמון גאווה, אבל גם בדאגה אין סופית ובגעגוע שמתחיל הרבה לפני שהבגדים האזרחיים נארזים. הרגשתי שאני פשוט חייבת לשפוך את הלב ולכתוב לו כמה מילים, כי לפני הכול, הגיוס הוא רגע אישי ואינטימי בטירוף.

רועי, ילד אהוב שלי, אני לא בדיוק מצליחה לעכל את העובדה שאתה כבר לא נמצא בבית. זה ייקח לי עוד זמן להפנים את העובדה שהתגייסת לצה"ל.

איך מוסרים את המשימה לשמור על הילד שלי למישהו אחר?
אני חייבת להודות שקשה לי. מאוד. אנחנו תמיד יודעים שזה יגיע, רגע הגיוס, אבל כשהצו הראשון נוחת על השולחן, פתאום כל השנים רצות מול העיניים כמו סרט. פתאום אני רואה את הפער בין הילד הקטן שלי שרץ אליי אחרי שנפל, לבין הבחור הבוגר הזה, שמסתדר לבד עם הבגרויות ועם החיים. זה מציף בהמון גאווה, אבל גם בלחץ אינסופי. לפני הכול, אני עדיין אמא, ומישהו צריך לשמור עליו.