נוסטלגיה

לא צריך סדר מושלם: הבלגן המרגש שבו הזמן פשוט עצר מלכת
לכל אחד יש מגירת סודות, ואני מודה: לי יש מגירה שהיא תיבת אוצר קטנה של זיכרונות. זה לא סתם בלגן של דברים ישנים, אלא ממש מגירה שבה הזמן פשוט עצר מלכת. בכל פעם שאני פותחת אותה, גל של נוסטלגיה שוטף אותי, ואני נזכרת מי הייתי ומה עברתי. זו מגירה שמריחה קצת כמו אבק, קצת כמו נייר ישן, ובעיקר כמו געגוע. זו המגירה היחידה בבית שבה אני לא מרגישה צורך לעשות סדר, כי הבלגן הזה הוא למעשה הסדר הפנימי המושלם של הלב שלי. היא שקטה, היא רק שלי, והיא מלאה בסיפורים שלא נאמרו.

מכתב לרועי: חכה, אל תגדל כל כך מהר!
אומרים שהזמן טס כשנהנים, אבל למה לעזאזל הוא טס כל כך מהר כשזה נוגע לילדים שלנו? אני עומדת כאן היום, מתרגשת בשבילו וגם קצת נפעמת מעצב מתוק מבפנים. מכתב לילד שעולה לכיתה א' הוא הדרך שלי לעצור רגע את הזמן. כשרועי עלה לכיתה א', הרגשתי שגדל הילד יותר מדי מהר. למישהו יש מושג איך מאטים קצת? זה מכתב קטן שנכתב עם געגוע בעיניים, לילד שלא מפסיק לגדול.