רועי

איך מוסרים את המשימה לשמור על הילד שלי למישהו אחר?
אני חייבת להודות שקשה לי. מאוד. אנחנו תמיד יודעים שזה יגיע, רגע הגיוס, אבל כשהצו הראשון נוחת על השולחן, פתאום כל השנים רצות מול העיניים כמו סרט. פתאום אני רואה את הפער בין הילד הקטן שלי שרץ אליי אחרי שנפל, לבין הבחור הבוגר הזה, שמסתדר לבד עם הבגרויות ועם החיים. זה מציף בהמון גאווה, אבל גם בלחץ אינסופי. לפני הכול, אני עדיין אמא, ומישהו צריך לשמור עליו.

הבעיות מתחילות עם הגדולים: כשאמא כבר לא מעורבת בכל דבר
הדבר שהכי חשוב לי, ולכולנו, הוא הילדים שלנו. אנחנו עושים הכול בשביל לשמור עליהם. כשהם קטנים, קל יותר לשלוט. אני תמיד נמצאת עם הקטנים בכל מקום, ודואגת שהכול יהיה בסדר.

אבל הבעיות האמיתיות מתחילות עם הגדולים, שכבר לא נמצאים בבית חלק גדול מהזמן. הם הולכים לחברים, למסיבות, ויש להם את העניינים שלהם, שאני קצת פחות מעורבת בהם. והאמת? זה רק מגביר את הדאגה שלי.