צביטה קטנה בלב
לאן נעלם הילד שאהב להתחבק? צביטה קטנה בלב של אמא
נכון שלפעמים יש צביטה קטנה בלב כשרואים את הילדים גדלים כל כך מהר? הרי רק אתמול הבן המקסים שלי היה תינוק, ואיך פתאום הוא בן 11, עצמאי בשטח ופחות צריך אותי.
הלב שלי מתפוצץ מאהבה וגאווה, וגם מקצת דאגה. רועי שלי יוצא היום לטיול שנתי ליומיים, וזו הפעם הראשונה שהוא עוזב את הבית לכל כך הרבה זמן.
הכנות:
לאן נעלם הילד שאהב להיות בידיים שלי וכל היום היה מחבק ומנשק? אני מחבקת אותו בחוזקה ומתפללת שהרגעים האלה לא יגמרו אף פעם. היום זה רק בתנאי שאף אחד לא מסתכל: "אמא, לא ליד החברים!" אני כאילו צוחקת ומבינה אותו, אבל בפנים יש צביטה קטנה על כל מה שהשתנה, וזה חסר לי.
לפעמים כשאני מקבלת חיבוק, אני מבקשת רק דבר אחד: הלוואי ויכולתי להקפיא את הזמן, שהתחושה הזאת לא תלך אף פעם.
אז למה הבוקר אני רגשנית כל כך? טיול שנתי בבית הספר ליומיים. זאת הפעם הראשונה שלו. אני מתרגשת בשבילו, אבל הלב דואג.
שאלתי אותו מה הוא רוצה שאני אכין לו. הוא רצה עוגיות, עבר על כל המתכונים באתר ובחר עוגיות שוקולד. בבוקר כשהוא קם, חיכתה לו קופסה מלאה עוגיות. הוא בא אליי לחדר ואמר לי שהוא אוהב אותי.
לנצור את הרגע לנצח. זה לא קורה הרבה.