אימהות ילדים ועוד…

לאן נעלם הילד שאהב להתחבק? צביטה קטנה בלב של אמא
נכון שלפעמים יש צביטה קטנה בלב כשרואים את הילדים גדלים כל כך מהר? הרי רק אתמול הבן המקסים שלי היה תינוק, ואיך פתאום הוא בן 11, עצמאי בשטח ופחות צריך אותי.

הלב שלי מתפוצץ מאהבה וגאווה, וגם מקצת דאגה. רועי שלי יוצא היום לטיול שנתי ליומיים, וזו הפעם הראשונה שהוא עוזב את הבית לכל כך הרבה זמן.

הפוסט שיגרום לכם להרגיש מיליונרים
בלי שום הכנה, היא שאלה אותי: "למה אנחנו לא עשירים?" הייתי חייבת לעצור לרגע ולחשוב איך אני מסבירה לילדה שלי שעושר אמיתי לא נמדד בגודל הבריכה, אלא בשפע של החיים? התשובה הפכה לשיעור של מיליון דולר.

נכתב במהלך מבצע "עמוד ענן"
יש שאלות שהלוואי שיכולנו לחסוך מהילדים שלנו. שאלות שפשוט לא אמורות לעלות בראש של ילד בן ארבע וחצי, אבל במציאות שלנו, הן חלק מהשגרה. הקושי של כל הורה הוא למצוא את המילים המרגיעות, כשהוא יודע בעצמו שאין לו הבטחה לשקט. הנה רגע אמיתי וכואב של התמודדות עם המציאות הישראלית, והכאב של אמא שאין לה תשובות.

איך יום בחירות רגיל הפך לסיפור משפחתי מצחיק במיוחד

סיפור אמיתי מהבחירות, על תמימות, גאווה ואהבה שמזכירים למה ההורות היא המסע הכי מרגש שיש.

יש ימים כאלה שהלב פשוט מתמלא מגאווה. לא כי קרה משהו גדול במיוחד, לא בגלל תעודה, פרס או הישג מרשים, אלא כי יש רגע קטן, יומיומי כמעט, שבו אתה מבין שהילד שלך רואה את העולם בדרך הכי יפה שיש.

זה בדיוק מה שקרה לי בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות. יום רגיל שהפך לסיפור שאני בטוחה שאספר עוד שנים קדימה, עם חיוך שמרחף לי על הפנים בכל פעם שאני נזכרת בו. באותו יום הילד בן שבע הולך להצביע כמו גדול, ואני עומדת לידו ונמסה.

עידו פעוט חמוד ומקסים
כמה פעמים קרה שהכנתם מנה מנצחת, כזו שאתם בטוחים שתשנה את כללי המשחק, אבל דווקא הבררנים בבית הפתיעו והתאהבו? זה הרגע הזה שבו אמהות ואבות ברחבי העולם עוצרים את נשימתם ושולחים תפילה שזה יחזיק. מי שמכיר ילדים בררנים יודע שכל הצלחה  כשביס נכנס לפה בלי מריבה, או כשהם מחסלים חצי צלחת ירק מוסתר שווה צילום מסך ושליחה מיידית לכל המשפחה.

הפעם הרגשתי שהכנתי משהו שהולך לשבור שיאים. משהו שפשוט אי אפשר לסרב לו.

אם אתם מחפשים פשטידת תירס מושלמת, כזו שהצליחה לשגע (תרתי משמע) אפילו את הילד הכי בררן שלי ואם אתם רוצים לקרוא סיפור שיגרום לכם לצחוק ולתהות על האתגרים של הורים לבררנים – כדאי לכם לקרוא את הסיפור המלא הזה עד הסוף. אני רק אומרת מראש: יש בסיפור הזה בצל 🙂

טקס יום הזיכרון: הרגע שבכיתי יחד עם הבת שלי
לפעמים החיים מזמנים לנו רגעים קטנים שהם עוצמתיים בטירוף. ישבנו יחד, אני והילדה, בערב שכולו היה סיפורי גבורה – רועי קליין, יוני נתניהו, כל הענקים האלה. ידעתי שאני הולכת לבכות, וזה בדיוק מה שקרה.

אבל האמת היא שלא הייתי לבד. כשיצאנו החוצה, מצאתי את עצמי מול הילדה שלי, שפתאום שאלה אותי עם העיניים התמימות שלה: "אמא, בכית?" ומשם הגיע הרגע שבו הבנתי שהרגש הזה עובר דור, ישירות ללב הקטן שלה. הפוסט הזה הוא על מה שקורה כשאת והילד שלך בוכים יחד, ועל הכוח של אהבה של אמא ברגעים הכי מרגשים.

אהבה של אמא: מחשבות ודאגות ללא סוף
אני יודעת שניתוח כפתורים הוא פרוצדורה פשוטה, אבל כשהילדה שלך נכנסת לחדר ניתוח, ההיגיון פשוט נעלם. הלב מתמלא בחרדה, ואת עומדת שם בשער, נאלצת להיות חזקה בשבילה, בזמן שבפנים את פקעת עצבים. המוח שלי התפוצץ ממחשבות, אבל ידעתי שאני חייבת לחייך בשביל שהיא תרגיש בטוחה. הפוסט הזה הוא על אותם רגעים קשים, על הפחד שלפני, ועל האהבה האינסופית של אמא שהיא המגן היחיד שיש לה.

הרגעים שנחרטו: תמונות קטנות שאי אפשר לשכוח
יש רגעים בתוך שגרת ההורות שלנו שהם פשוט נצחיים. אלה לאו דווקא אירועים גדולים, אלא סדרת תמונות קטנות שנחרטות עמוק בלב. רגע שבו רואים את הילד הקטן רץ קדימה, רגע שבו הם מחבקים אחד את השני בטקס, ורגע שבו דווקא הילד הגדול מחבק אותך כשאת עצובה. כל אלה הופכים לחלק מתוך אהבה של אמא שאי אפשר לשכוח. כשאני מסתכלת אחורה על השנה, אלה הרגעים שצפים ועולים.