קושיות של אימהות לפסח: הבלגן, הניקיונות וסוד הקמח התופח
טירוף הניקיונות לפסח
הנה זה מתחיל שוב: טירוף פסח הרשמי. יש דברים שחוזרים על עצמם כל שנה, כמו הצורך הבלתי נשלט לנקות מחדש את מה שניקינו רק אתמול, או הדאגה האם יש מספיק קמח תופח. אספתי כמה תובנות מצחיקות וכמה שאלות בוערות שאני בטוחה שכל אמא (וכל אדם שמנקה לקראת החג) יכול להזדהות איתן. הגיע הזמן לדבר על הדברים האמיתיים והאמיתיות של קושיות של אימהות לפסח.
הכנות:
*לא משנה כמה שאני אנקה אבריק ואהיה גאה בעצמי, "איזה יופי הבית נראה", ברגע שהילדים מגיעים הבלגן חוזר בגדול. לפעמים נדמה לי שאני יכולה לראות את הצעצועים נזרקים באוויר בהילוך איטי, כאילו זה סרט טבע על פלישת צאצאים.
*עובדה מרעישה: רק לי משנה שהבית לא מסודר. לאף אחד אחר זה לא מזיז, והם לא מבינים מה אני עושה עניין מזה. מבחינתם, ערימת הכביסה המקופלת היא קישוט יפה.
*כמה שאני מבטיחה לעצמי שאני לא נכנסת לטירוף הניקיונות של פסח, כל שנה אני מוצאת את עצמי מנקה מחדש, כאילו זו הפעם הראשונה שלי. אני חייבת להתחיל לעמוד בהבטחות שלי, מתישהו.
*אנחנו הולכים לאמא שלי לחג, וכל פעם מחדש אני מבינה כמה שאני עוד צריכה ללמוד בשביל להגיע לרמת הבישולים והתזמונים שלה. היא פשוט אלופה. אני אגיע לשם, ביום מן הימים.
*אני אף פעם, אבל אף פעם, לא קונה מספיק קמח תופח כשר לפסח! אני תמיד נשארת בלי, ואז מחפשת את השכן התורן שיחלץ אותי.
*הנה קושיה שלא הצלחתי לפתור עד היום: למה לעזאזל הילדים יוצאים לחופש כשבוע שלם לפני ערב פסח? זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית שהמדינה הטילה עלינו כדי לבדוק את גבולות השפיות שלנו.
*למה כל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מזיזה רהיטים כבדים כדי לבדוק חמץ במקומות שברור לי שלא היו בהם חמץ מאז פסח שעבר?
*לא משנה כמה השקעתי והתאמצתי עם הבישולים, למה תמיד תהיה איזו דודה שתזכיר כמה המרק של סבתא היה "קצת יותר" צלול או עשיר?
*והנה קושיית הסיום האמיתית: אחרי כל טירוף הניקיונות והריצה אחרי המתכונים, למה תמיד, אבל תמיד, אנחנו מגלות שדווקא רגע אחד של שקט עם המשפחה סביב שולחן הסדר, שווה את כל הבלגן שהיה לפניו? אז שיהיה חג שמח וכשר לכולנו!