כשילד בן שבע הולך להצביע – רגע מצחיק מהחיים

בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות הנסיך שלי היה ביום חופש, כי המדינה לקחה לו את בית הספר בשביל הקלפיות. ניצלנו את ההזדמנות והלכנו להצביע בערב. כלומר, רועי הצביע. אני עמדתי לידו, לא מתערבת, רק מתמוגגת. הוא ידע בדיוק למי הוא רוצה להצביע, בלי היסוס ובלי התייעצות. פתק, מעטפה, שלשל לקלפי. ילד בן שבע (כמעט) שמרגיש אזרח מן המניין.

אני עומדת מאחוריו, מסתכלת עליו ומרגישה שהלב מתפוצץ מגאווה. איזה ביטחון, איזו רצינות. בעיניים שלו זה היה אירוע גדול, כמו טקס חשוב שהוא חלק ממנו.

ואז, פתאום, מנהלת הקלפי שואלת בחיוך קטן,
"ילד, אתה כבר הצבעת היום?"

ורועי, בלי למצמץ, עונה לה בשיא התמימות,
"נכון, בבוקר הצבעתי עם אבא שלי, ועכשיו אני מצביע עם אמא שלי."

כולם סביבנו פרצו בצחוק, ואני פשוט נמסתי. יש רגעים קטנים כאלה שהלב שומר לנצח. הילד הזה פשוט מדהים, אין מה לעשות 🙂

בדרך חזרה הביתה הוא לא הפסיק לדבר על זה שהוא הצביע פעמיים. הוא היה כל כך גאה בעצמו, כאילו גילה עולם חדש. ניסיתי להסביר לו שאסור להצביע פעמיים, אבל היה משהו כל כך תמים ומקסים בדרך שבה הוא ראה את זה. מבחינתו הוא רק רצה להיות חלק, להשתתף, להרגיש שייך.

ופתאום זה הכה בי. כמה הילדים שלנו קולטים. כמה הם מבינים מה זה אחריות ושותפות, בלי שאנחנו בכלל שמים לב. הם לומדים לא ממה שאנחנו אומרים, אלא ממה שאנחנו עושים.

באותו ערב, כשהגענו הביתה, הרגשתי שהרווחתי הרבה יותר מהצבעה. קיבלתי תזכורת למה שבאמת חשוב, להיות שם איתם, לשתף אותם, לראות את העולם דרך העיניים הסקרניות שלהם.

ובינינו, אם היה אפשר להצביע גם על מי ממיס לי את הלב, הוא היה זוכה ברוב מוחץ 💛