מכתב פרידה מכיתה א'
טקס הסיום: הרגע בו אמא פשוט לא הצליחה לעצור את הדמעות
כל סוף שנה הוא סימן לא רק לחופש הגדול, אלא גם לקפיצת מדרגה מרגשת ומהירה של הילדים שלנו. יש רגעים בהורות שבהם אנחנו פשוט חייבות לעצור ולנשום, כשהזמן טס ואנחנו מנסות לנצור כל רגע.
היום אני רוצה לשתף ברגע אחד כזה, שהתרחש בטקס סיום כיתה א'. הלב שלי התכווץ מגאווה ומצביטה, כי הילד הקטן שלי הולך וגדל, ואני כבר לא מצליחה לעצור את הדמעות. זהו סיפור על סוף של פרק ותחילתו של פרק חדש, ועל האהבה האינסופית של אמא.
הכנות:
"אמא, תבואי לטקס."
בעד שום הון שבעולם לא הייתי מחמיצה את סיום כיתה א' שלך.
הלכת זקוף לצלילי "מלך העולם" של שלמה ארצי, עם חיוך של בוגר על הפנים. ואני? אני כבר לא יכולתי לראות כלום, כי הדמעות מילאו את העיניים. ניסיתי להתאפק ולעצור אותן, אבל באיזה שהוא שלב זה היה חזק ממני.
אלוהים, כמה גדלת ובגרת! עוד מעט תעבור אותי בגובה (טוב, זו לא חוכמה גדולה, אבל בכל זאת).
אני זוכרת את השנייה שהגעת לעולם והראית לכולם איזה זוג ריאות חזקות יש לך, ופתאום אתה כבר עולה לכיתה ב'. הזמן לא עוצר לרגע.
אז שיהיה לך בהצלחה, רועי. ואני תמיד, אבל תמיד, כאן בשבילך.