הקסם שבלהיות ילד שוב

הקסם שבלהיות ילד שוב

מכירים את הרגע הזה שבו מוצאים את עצמנו על ארבע, נובחים כמו כלב ומתחבאים מתחת לשולחן המטבח? פתאום, בתוך כל המטלות והרצינות של "להיות מבוגרים", הילד הקטן שהיינו פעם פורץ החוצה בשיא המרץ. זה קורה בזכות האפרוח הקטן שמסתכל עלינו בעיניים גדולות, ופתאום כל הכללים משתנים. זה לא רק בשבילם – זה המסע הפרטי שלי חזרה לרגעים הכי יפים ושמחים שיש.

הכנות:

בתוך כל מבוגר מסתתר ילד קטן שרק מחכה להזדמנות לפרוץ החוצה. אצל רובנו הוא נשאר חבוי עמוק בפנים, מכוסה בשכבות של רצינות ומטלות, עד שקורה הנס- נולדים לנו ילדים. פתאום, ברגע אחד, אנחנו נזרקים שנים אחורה ומוצאים את עצמנו עושים דברים שלא עשינו מאז שהיינו בגן.

כשאמא הופכת לכלב

מתי בפעם האחרונה הלכת על ארבע ונבחת בשיא הרצינות? כשרואים את העיניים של האפרוח נפקחות בפליאה של "אמא הפכה לכלב", זה שווה הכל. אלו הרגעים שבהם אנחנו:

• משתוללים על הרצפה בסבב בלתי נגמר של דגדוגים וצחוק מתגלגל.

• בונים מגדל קוביות מפואר, רק כדי לראות אותו נחרב בשנייה אחת של אושר צרוף ופרצוף מנצח.

• כועסים "בכאילו" – וחוזרים על הטקס הזה עוד 50 פעם, כשבכל פעם זה מצחיק אותו אפילו יותר מהפעם הקודמת.

המחבואים שמתחת לשולחן

הבית הופך למגרש משחקים אחד גדול. אנחנו זורקים כדורים וזוחלים לחפש אותם יחד לקול הקריאה "אמה כדו!". אני חושבת שכבר עשיתי "קוקו" מתחת לכל כיסא ושולחן אפשרי בבית הזה, ואיכשהו, בנס פלאי, הילד לא שבע מזה לעולם.

נכון, אנחנו אומרים לעצמנו שכל המשחקים האלה הם בשבילם, בשביל ההתפתחות והחיוך שלהם. אבל בינינו? זה הכי כיף בעולם פשוט לחזור להיות ילד שוב.