המגירה של הלב: זיכרונות קטנים שעושים היסטוריה
לא צריך סדר מושלם: הבלגן המרגש שבו הזמן פשוט עצר מלכת
לכל אחד יש מגירת סודות, ואני מודה: לי יש מגירה שהיא תיבת אוצר קטנה של זיכרונות. זה לא סתם בלגן של דברים ישנים, אלא ממש מגירה שבה הזמן פשוט עצר מלכת. בכל פעם שאני פותחת אותה, גל של נוסטלגיה שוטף אותי, ואני נזכרת מי הייתי ומה עברתי. זו מגירה שמריחה קצת כמו אבק, קצת כמו נייר ישן, ובעיקר כמו געגוע. זו המגירה היחידה בבית שבה אני לא מרגישה צורך לעשות סדר, כי הבלגן הזה הוא למעשה הסדר הפנימי המושלם של הלב שלי. היא שקטה, היא רק שלי, והיא מלאה בסיפורים שלא נאמרו.
הכנות:
שם שמרתי את המוצץ הראשון של הבת שלי, שכבר בקושי זוכרת את המילה "מוצץ". וכמובן, הדיסקית הצה"לית. אני עד היום זוכרת את המספר האישי שלי, ליתר ביטחון! ואפילו החוגר שלי נמצא שם, יש שם גם שירים שכתבתי למגירה ואף אחד לא ראה, הצמיד שהיה על הקרסול של הילדים כשהם נולדו, ואפילו בדיקת ההיריון הראשונה. איזה טירוף.
עמוק בפנים, מוסתרים גם כרטיסי ביקור שהדפסתי פעם כשחלמתי לפתוח עסק למכירת עוגות. חלום שהתמוגג, אבל הכרטיסים נשארו. הפלאפון הראשון שלי, יחד עם התלוש משכורת הראשון שקיבלתי. בקיצור, כל מיני דברים שעברו איתי כברת דרך ומסמלים בשבילי תחנות חשובות בחיים.
ואז התחלתי לחשוב: אולי לא בכל דבר חייבים לעשות סדר מושלם. יש דברים שנועדו להישאר בדיוק כמו שהם, מעורבבים ומלאי סיפורים, גם לעוד 20 שנה הבאות. זו המגירה של הלב שלי.