מכתב מאמא לחייל הפרטי שלי: הפז"ם דופק והלב שלי נשבר

מכתב לאהוב שלי שמגיע עם דמעות של גאווה:

אתה יודע מה זה לב של אמא? כלפי חוץ אני אמיצה, והכול קטן עליי. אבל בפנים יש סערת רגשות והמון דאגה לילד שלי.

מה אם תהיה רעב, או שיהיה לך קר בלילה? ואם באמצע הלילה יתחשק לך משהו מתוק, לאיזה מטבח בדיוק תלך? ומה עם עוגת השוקולד שאתה הכי אוהב? אם השרירים ייתפסו, למי תספר שכואב לך? מי ייתן לך חיבוק באמצע הלילה?

בכיתי בטקס סיום כיתה ט' כששרת את "משהו חדש מתחיל". אמרת לי "יהיה בסדר אמא". התרגשתי בשבילך כאשר הכרת לי את חברה שלך, כי כל מי שאוהבת את הילד שלי תתקבל בברכה. התבאסתי כשסירבת לחבק אותי מחוץ לבית. "אמא, את עושה לי פדיחות ליד החברים". מצד שני, ניצלתי עד הסוף שכאשר היינו בבית חיבקת אותי בלי הפסקה.

בקושי הספקתי ליהנות ממך ואתה כבר הולך לצה"ל. אני בסך הכול מנסה להדביק את הקצב שלך, אבל אתה רץ קדימה ורוצה לבלוע את החיים בביסים גדולים.

ילד מקסים עם לב טוב, לא ייאמן כמה טוב לב יש אצלך בלב. אתה הראשון שלימד אותי מה זה לאהוב מישהו אחר בטירוף, ורק לרצות שיהיה לו טוב.

אתה תפגוש חברים חדשים ותעבור חוויות נהדרות שיעלו חיוך על פניך. לפעמים יהיה לך קשה, ואולי העצב יתגנב מדי פעם. תזכור שיש מישהו שחושב עליך כל הזמן, ולפעמים שיחת טלפון לאמא יכולה להרים לך את המצב רוח. מבטיחה לענות בכל שעה.

אתה עומד בפני פרק חדש בחיים. ואתה רוצה לדעת משהו? קטן עליך! תהיה אופטימי, שמור על החיוך, ואין דבר שאתה לא יכול להתמודד איתו. תשאיר את השאלות קיטבג לאחרים 🙂

אני משחררת אותך לצה"ל אבל רק לזמן מוגבל. אי אפשר לוותר על משהו שהוא חלק ממך. תודה לך על 18 שנה מרגשות, ולא הייתי משנה אפילו פסיק. אני מאמצת אל ליבי את כל מה שנתת לי.

אתה תעשה מה שצריך לעשות, ואני מבקשת רק דבר אחד: תחזור הביתה בשלום אליי, כי לפני הצבא אתה שייך לי.

אני אוהבת אותך אהבת נפש ומאוד גאה בך, עד השמיים וחזרה.

תזכור: הפז"ם דופק והספירה לאחור החלה.

אמא שכבר מתגעגעת אליך, כותבת ישירות מהלב ולא מפסיקה לבכות.