עידו התחיל ללכת: הצעד הראשון לעצמאות
הולך חדש בבית!
לפעמים יש רגעים בהורות שפשוט גורמים לנו לרצות לצעוק מאושר. זה קרה לי השנה עם הקטן, עידו האפרוח. אני מתלהבת, אני רוצה לצעוק עד השמיים וחזרה כמה חיכיתי וציפיתי שזה יקרה! ובסוף זה קרה. אבן דרך קטנה, רגע שכל הורה מחכה לו, והלב מתפוצץ מאושר. הפוסט הזה הוא על הצעד הראשון, על הדמעות, על ההיסטריה של המצלמות ועל הגאווה האינסופית שמציפה אותנו, שנשארת חזקה כל כך גם אחרי שלושה ילדים.
הכנות:
הנה רגע של אושר טהור: התינוק התחיל ללכת!
אנחנו מוצפים ברגש, מתלהבים כמו שני ילדים קטנים. הלב פועם בהתרגשות – גם בילד השלישי, זה פשוט חודר ישר ללב. הרגע הזה, כשהוא מתנדנד על רגליים קטנטנות, שווה הכול. אנחנו מרגישים גאווה אינסופית על הניצחון הקטן שלו.
אנחנו מצלמים מכל זווית אפשרית, מוודאים שהכול מצולם – מהצד, מלמעלה, בווידאו איטי. הבית הפך באותו רגע לאולפן צילום משוגע. האפרוח הולך כמו ברווז קטן, והוא נהנה מכל מחיאות הכפיים ומההמולה ההיסטרית סביבו, כאילו הוא כוכב רוק.
זה לא רק אנחנו; גם האחים הגדולים מתלהבים 🙂
העיניים מתמלאות דמעות של אושר. אין כמו הרגע הזה שבו הקטן לוקח את הצעד הראשון, וכל העולם עוצר לרגע כדי לחגוג את הניצחון הקטן הזה. זו תחושה שאין לה תחליף, לראות את הילד שלך מתפתח ונעשה עצמאי יותר. אנחנו פשוט מאוהבים בו. זה מדהים כמה התקדמות קטנה יכולה לייצר כל כך הרבה רגש.
עידו התחיל ללכת!