מה מכינים לארוחת צהריים ?

מה מכינים לארוחת צהריים ?

חברות וחברים, כולנו מכירים את הרגע הזה: השעון מתקתק, השעה כבר אחת בצהריים, והילדים תכף בדלת – מורעבים. המוח מתחיל לרוץ: להעמיד סיר פסטה? להוציא משהו מהמקפיא? או פשוט להזמין וזהו? השאלה הנצחית הזאת, "מה מכינים לאכול?!", מצליחה להלחיץ גם את המנוסים שבינינו.

במשך השנים ראיתי הכל – מ"פסטה-קטשופ" ועד שניצלים קפואים ו-וולט. אם גם אתם מתלבטים לפעמים איפה עובר הקו בין אוכל מזין לבין ה"אין לי זמן לנשום", הפוסט הזה בשבילכם. בואו נדבר על איך מוצאים את נתיב הפשרה, ומכינים אוכל של אמא ואבא בלי להשתגע

הכנות:

חברות וחברים, כולנו מכירים את זה. השעה אחת בצהריים והשעון מתקתק בלי רחמים. הילדים תכף נכנסים בדלת והם מורעבים. המוח מריץ אפשרויות במהירות: להעמיד סיר אורז? להכין פסטה? אולי יש משהו במקפיא או ששוב נזמין אוכל? השאלה הזו מלחיצה גם את ההורים המנוסים ביותר.

בין הרווקות לאימהות

לפעמים אני עוצרת לחשוב איך כל אחד מאיתנו מתארגן בתוך הטירוף הזה. יש הורים שבוחרים במסעדות או משלוחים וסוגרים עניין. זה מזכיר לי מיד את תקופת הרווקות שלי. אכלתי המון בחוץ ולא באמת התעסקתי עם המטבח. החיים אז היו קלים ופשוטים מאוד.

אבל אז הגיעו הילדים. פתאום עלה בי הזיכרון כילדה, כשחזרתי מהלימודים לריח של אוכל חם שאמא הכינה. זה לא היה רק אוכל, אלא תחושת ביטחון ובית. מנגד, אני זוכרת חברים שגדלו אחרת. הם קיבלו כסף לקנייה יומיומית בחוץ. היום אני מבינה שכולנו פשוט מנסים לשרוד את היום. אנחנו מתמרנים ללא הפסקה בין העבודה לילדים.

הקו העדין של הפשרה

אני מודה, צובט לי בלב כשאני רואה ילדים שמדלגים על ארוחת צהריים. לפעמים הם מסתפקים בלחמנייה מהמאפייה או בפסטה עם הר של קטשופ. זה פתרון מהיר, אבל הוא לא באמת מזין.

היום הכל זמין ומהיר מאוד. עגלות הסופר מפוצצות בשניצלים קפואים. משפחות רבות מזמינות אוכל מוכן כחלק בלתי נפרד מהיומיום. זה קל ונגיש, וזה בהחלט פותר פינות בלו"ז צפוף.

אני לא כותבת את זה כדי להעביר ביקורת, חלילה. הנושא הזה פשוט בוער בנשמה שלי. כולנו נמצאים שם לפעמים. אין שום דבר רע במוצרים קפואים או בהזמנת אוכל כשהיום מתהפך עלינו. לכל אחד יש את הדרך שלו, אבל אולי הסוד הוא בשילוב? אם כבר בחרתם במשהו מוכן, נסו להוסיף לידו תוספת ביתית פשוטה או ירק חתוך. זה מאזן את הארוחה ונותן הרגשה של השקעה.

הזיכרון שנשאר בלב

בסוף, השאלה היא איזה זיכרון טעם אנחנו משאירים לילדים שלנו. לאכול ג'אנק פוד באופן קבוע זה קל, אבל זה פחות מומלץ – גם בריאותית וגם כלכלית. כדאי לעשות את המאמץ הקטן הזה בשביל האוכל של אמא ואבא.

אז מה עוזר לי לשמור על המצפן ביומיום?

• פשטות מנצחת: אני לא מחפשת מתכונים מסובכים. אני הולכת על דברים פשוטים עם מצרכים שיש לכל אחד בבית. NikiB הוא לגמרי הכתובת שלי.

• הטריות קובעת: אני משתדלת להגיש להם אוכל טרי ככל האפשר. הטעם פשוט אחר.

• ירקות בצלחת: אני לא מוותרת על זה. גם אם אביב עושה פרצוף, אני מנסה ומשדלת. בסוף החשיפה לטעמים חדשים עובדת. תנסו גם אתן, אין לכן מה להפסיד.

בסופו של דבר, אין תחליף לאוכל של בית. אלו הזיכרונות שילוו את הילדים שלנו לכל החיים. בואו נדאג שהם יהיו זיכרונות חמים וטעימים באמת.