גדלתי על וולט: הקרב על ארוחת הצהריים של הילדים

כל אחד מאיתנו מוצא את הדרך שלו להתארגן על אוכל. יש כאלה שמראש לא מתעסקים עם זה והולכים על מסעדות. זה מזכיר לי את תקופת הרווקות שלי הרבה מסעדות עברו תחת הידיים שלי, אבל אז עוד לא היו לי ילדים ופחות התעסקתי עם אוכל ביתי. החיים היו קלים.

אני זוכרת כשהייתי קטנה: הייתי חוזרת בצהריים מבית הספר, ואמא שלי דאגה שיחכה אוכל חם לי ולאחותי. לעומת זאת, השכנה הייתה נותנת לילדים כסף לקנות אוכל מהיר, כמעט כל יום. בתור ילדה, זה היה לי נורא מוזר. כאילו, באמת אפשר להתנהל ככה?

היום, כשהילדים שלי הולכים לבתים אחרים או מארחים חברים, נתקלתי במגוון של "ארוחות צהריים" שמוגשות בבתים אחרים. למה במרכאות? כי זה לא באמת ארוחת צהריים מזינה, זה יותר בכיוון של "תרדו ממני, ולמי יש זמן עכשיו להתעסק עם אוכל!".

נתקלתי באמא שלימדה את הילדים שלה לדלג על ארוחת צהריים כלומר, כריך לבית הספר וארוחת ערב בלבד. איך זה בדיוק עובד? ואני חייבת לשאול: לתת לילדים כסף שילכו לקנות לחמנייה במאפייה זה לא צהריים. אותו דבר לגבי משולש פיצה – זה פשוט לא אוכל. נקודה.

או למשל, פסטה נטו בלי כלום. הכוונה היא לבשל פסטה וזהו. זאת לא ארוחת צהריים! זה לא מספיק; חייבים חלבון ליד הפסטה. וכמובן, איך אפשר לשכוח את ערימת הקטשופ מעל? לפעמים יש לי תחושה שיש יותר קטשופ בצלחת מאשר אוכל.

קפיצה קטנה לעתיד: היום האימהות (חלקן, כמובן, בלי הכללות) עושות את הדבר הכי קל והולכות על אוכל מוכן קפוא מכל הסוגים. אני רואה בסופר עגלות מפוצצות בשניצלים מוכנים ותסלחו לי שאני לא זוכרת שמות. כאילו, למה לטרוח ולהכין ארוחה חמה אם אפשר להכניס שניצל למיקרו ותוך דקה הוא בצלחת, נכון?

אין כאן העברת ביקורת חס וחלילה (אולי קצת הנושא בוער לי בנשמה). לכל אחד יש את ההתנהלות שלו. אני רק אומרת שאפשר לשלב. אם כבר נותנים שניצל קפוא, תדאגו לתוספת טובה וביתית ליד, שיהיה איזון בין השניים, ואולי איזו חתיכת ירק. שהילד יקבל עוד דברים בארוחה, ולא רק מזון מעובד.

מבחינתי, אין שום דבר רע בכל הקפואים. לשעת הצורך, כשאין זמן או לחוצים, אפשר בהחלט להשתמש בהם. זו אופציה לא רעה בכלל (אני מודה, אליי זה לא נכנס הביתה). הרעיון הוא למצוא את נתיב הפשרה שכולם יהיו מרוצים, ולהרגיש שעשית בשביל הילד שלך את הכול.

קפיצה קטנה לימינו (הפוסט הזה נכתב לפני שנים, האופנות משתנות): היום הקפואים התחלפו בוולט! הרבה יותר קל להורים (חלקם, כמובן, בלי הכללות) להזמין אוכל לילדים בצהריים מאשר להכין אוכל. אבל לאכול המבורגר או כל ג'אנק פוד אחר באופן יומיומי זה פשוט לא בריא ואני מתכוונת גם לילדים וגם למבוגרים.

אנחנו, כמבוגרים, צריכים לספק לילדים תזונה בריאה ואיכותית. וגם כאן, אפשר לעשות פשרות. אין שום דבר רע אחת ל… להזמין אוכל בשביל לצאת מהשגרה, אבל באופן קבוע זה לא מומלץ ולא כדאי. עדיף לעשות מאמץ ולהכין אוכל ביתי אוכל של אמא, או כמובן, גם של אבא!

מישהו באמת רוצה לשמוע את הילד שלו בתור מבוגר אומר: "אני גדלתי על וולט"? זה נשמע נורא ושגוי ברמות, שלא נדבר על ההוצאה הכספית. מי שמזמין באופן יומיומי, זו הוצאה ניכרת, וכדאי לחשוב על זה טוב.

לסיום (כי באמת כתבתי הרבה): מספר דברים מנחים אותי ביום יום. הראשון הוא שהילדים שלי יקבלו אוכל טרי יום יום (במידת האפשר). השני, בגלל שאני אדם עסוק כמו כולנו, אני משתמשת במתכונים פשוטים ומצרכים שיש לכל אחד בבית – יש אתר בשם Nikib, מכירים?

ויש עיקרון שלישי שאני לא מקפידה עליו מספיק, אבל אני משתדלת: שיהיו ירקות בכל ארוחה. עגבנייה, מלפפון – העיקר שיהיה ירק. משהו נוסף הוא לגוון. גם אם אני יודעת שאביב יעשה לי פרצוף, אני מנסה. זאת הדרך היחידה לחשוף את הילדים לעוד טעמים: חריף, פיקנטי, חמוץ. גם אם בהתחלה הם עושים פרצוף, אני לא מוותרת. מציעה, משדלת… באיזה שלב זה עובד. תנסו, מה יש להפסיד?

בסופו של דבר, אין כמו האוכל של אמא (וגם אבא!) והזיכרונות של האוכל הזה ילוו את הילדים כל החיים. אז בואו נדאג לתת לילדים שלנו זיכרונות טובים