ניקי ב

עגבניות מיובשות – הכנה פשוטה, טעם שלא נגמר
טוב, אני חייבת להודות – אני מאוהבת! יש רגעים שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול, וזה בדיוק מה שקרה לי עם העגבניות האלו. אני יודעת, הכי קל בעולם לקנות צנצנת מוכנה בסופר, אבל בואו נהיה כנים  אין שום דבר שמשתווה לטעם, לטריות ולאהבה שנכנסת לתוך צנצנת שמכינים לבד בבית. התוצאה יצאה פשוט נפלאה, הרבה מעבר לכל מה שציפיתי!

הריח הזה… וואו, הריח! ברגע שקוצצים את הבזיליקום הטרי והוא נפגש עם השום, כל המטבח מתמלא בניחוח משגע. כשמוסיפים את העגבניות הקצוצות ושופכים עליהן שמן זית בנדיבות, הכל מתחבר למשהו שפשוט אי אפשר לעמוד בפניו. זה נראה כל כך טוב בתוך הצנצנת, עם הצבעים האדומים והירוקים שמשתלבים בתוך השמן, שבאמת לא יכולתי להניח את המצלמה מהיד ולא הפסקתי לצלם מכל זווית.

ואז מגיע הרגע הכי כיפי: לוקחים פרוסה עבה של חלה רכה, כזו שרק מחכה שימרחו עליה משהו טוב. מניחים מעט מהעגבניות, דואגים שיהיה שם גם מהשום והבזיליקום, ונותנים ביס. זו התמזגות של טעמים שפשוט עושה טוב על הלב. המתיקות של העגבנייה, הרעננות של הבזיליקום והשמן האיכותי שעוטף הכל – פשוט מושלם.

טעמים מרוכזים ועשירים | פשוט להכין בבית | מוסיף צבע וניחוח למטבח | מתאים למגוון מנות – סלטים, פסטות, תבשילים | ניתן להכנה מראש ואחסון לאורך זמן

סלט מיקס בטטות ופלפלים, אם כבר מארחים בחג אז עד הסוף נכון ? אני תמיד אומרת אם כבר מארחים אז עושים את זה מכל הלב. איזה סלט טעים יצא לי.

טקס יום הזיכרון: הרגע שבכיתי יחד עם הבת שלי
לפעמים החיים מזמנים לנו רגעים קטנים שהם עוצמתיים בטירוף. ישבנו יחד, אני והילדה, בערב שכולו היה סיפורי גבורה – רועי קליין, יוני נתניהו, כל הענקים האלה. ידעתי שאני הולכת לבכות, וזה בדיוק מה שקרה.

אבל האמת היא שלא הייתי לבד. כשיצאנו החוצה, מצאתי את עצמי מול הילדה שלי, שפתאום שאלה אותי עם העיניים התמימות שלה: "אמא, בכית?" ומשם הגיע הרגע שבו הבנתי שהרגש הזה עובר דור, ישירות ללב הקטן שלה. הפוסט הזה הוא על מה שקורה כשאת והילד שלך בוכים יחד, ועל הכוח של אהבה של אמא ברגעים הכי מרגשים.

זיכרונות מיום כיפור: כריך עם חמאה ולימודי רכיבה על אופניים
ברוכים הבאים למטבח הרגשני והביתי שלי.
כל הורה יודע שהחיים שלנו מורכבים מרגעים קטנים ומהירים: צביטה בלב מול ילד שמתבגר, או חיוך על משהו מצחיק שקרה במטבח. לפעמים אנחנו מחפשים סיפורים גדולים, אבל האושר האמיתי מסתתר בפרטים.

היום אני חוזרת לשני רגעים כאלה, שהתרחשו בהפרש של שעות בודדות ביום כיפור אחד. אחד הוא סיפור על כריך תמים שנגנב לי היישר מהיד אחרי הצום, והשני הוא סיפור על ניצחון והתמדה, על רכיבה ראשונה על אופניים ללא גלגלי עזר.

הולך חדש בבית!
לפעמים יש רגעים בהורות שפשוט גורמים לנו לרצות לצעוק מאושר. זה קרה לי השנה עם הקטן, עידו האפרוח. אני מתלהבת, אני רוצה לצעוק עד השמיים וחזרה כמה חיכיתי וציפיתי שזה יקרה! ובסוף זה קרה. אבן דרך קטנה, רגע שכל הורה מחכה לו, והלב מתפוצץ מאושר. הפוסט הזה הוא על הצעד הראשון, על הדמעות, על ההיסטריה של המצלמות ועל הגאווה האינסופית שמציפה אותנו, שנשארת חזקה כל כך גם אחרי שלושה ילדים.

בין לפנות בוקר לערב: האמת שרק אמא יכולה להבין (וממש צריכה לישון)
אני לא יודעת מה איתכם, אבל יש רגעים שרק הומור אימהות יכול לתאר. בין הטיטולים, הכביסות האינסופיות וחיפוש המוצץ בחמש בבוקר, אנחנו מרגישות לבד. אז החלטתי להעלות על הכתב את כל אותם רגעים קטנים, מצחיקים, מתישים ולפעמים אפילו מרגיזים שכל אמא מכירה. קבלו את האוסף שלי לחוקי מרפי של האימהות. אולי אחרי שתקראו, תרגישו קצת פחות לבד, ותבינו שכולנו באותה סירה (והיא לרוב מטפטפת…).