פשטידת התירס שהכניעה את הבררן (עד שגילה שיש בה בצל)
עידו פעוט חמוד ומקסים
כמה פעמים קרה שהכנתם מנה מנצחת, כזו שאתם בטוחים שתשנה את כללי המשחק, אבל דווקא הבררנים בבית הפתיעו והתאהבו? זה הרגע הזה שבו אמהות ואבות ברחבי העולם עוצרים את נשימתם ושולחים תפילה שזה יחזיק. מי שמכיר ילדים בררנים יודע שכל הצלחה כשביס נכנס לפה בלי מריבה, או כשהם מחסלים חצי צלחת ירק מוסתר שווה צילום מסך ושליחה מיידית לכל המשפחה.
הפעם הרגשתי שהכנתי משהו שהולך לשבור שיאים. משהו שפשוט אי אפשר לסרב לו.
אם אתם מחפשים פשטידת תירס מושלמת, כזו שהצליחה לשגע (תרתי משמע) אפילו את הילד הכי בררן שלי ואם אתם רוצים לקרוא סיפור שיגרום לכם לצחוק ולתהות על האתגרים של הורים לבררנים – כדאי לכם לקרוא את הסיפור המלא הזה עד הסוף. אני רק אומרת מראש: יש בסיפור הזה בצל 🙂
הכנות:
אירחתי אנשים והכנתי ארוחה חלבית מושקעת, שכמובן כיכבו בה מספר פשטידות – ואחת מהן הייתה פשטידת תירס.
כאן נכנס לתמונה עידו, הילד החמוד שלי, שידוע בכך שהוא לא אוכל פשטידות. קשה מאוד לשכנע אותו אפילו לטעום, ותאמינו לי שניסיתי את כל השיטות האפשריות – מ'ביס קטן' ועד 'אולי רק היום'.
אתם חייבים לקרוא את השיחה המדהימה שהתפתחה בינינו:
הוא ניגש אליי ומבקש לאכול מהפשטידה! אני מופתעת לטובה, מאושרת! הילד רוצה לאכול פשטידה! כנראה שהגיע המשיח (או שהפשטידה הזו פשוט טעימה במיוחד). אני נותנת לו בכיף חתיכה, והוא אוכל אותה לא סתם, אלא עם חיוך שמראה כמה שהוא נהנה. (זו הפעם הראשונה, ולי כבר מתחילות דמעות של גאווה).
הוא מסיים ומבקש עוד חתיכה: "אמא, הפשטידה הזאת מאוד טעימה, אני יכול לקבל עוד?" "ברור שאתה יכול, מתוק שלי!" אם היו לי כנפיים, הייתי עפה באוויר באותו רגע. היקום מחייך אליי! (זו הפעם השנייה).
הגענו לפעם השלישית. "אמא, הפשטידה הזאת ממש ממש טעימה, אפשר לקבל שתי חתיכות?" "בוודאי שאתה יכול! קח שתיים!" בדמיון כבר טפחתי לעצמי על השכם – שיחקתי אותה! הפכתי את הבררן הקטן שלי לאוכל פשטידות.
הגיעה הפעם הרביעית. "הפשטידה הזאת מדהימה, אמא, אני יכול עוד שתי חתיכות?" "בוודאי! קח ותהנה! (ותשאיר קצת לאורחים, אולי?)."
ואז, בפעם החמישית, הוא מגיע אליי בריצה. אני כבר מתכננת לתת לו עוד קובייה, ואז הוא שואל אותי את שאלת המפתח, בנימת חשד קלה: "אמא, יש בפשטידה הזאת בצל?"
"כן," אני עונה בלב קטן, "יש בצל."
ואז קיבלתי את התגובה המפילה: "אני לא אוהב את הפשטידה הזאת, היא לא טעימה לי."
וזהו, נגמר סיפור האהבה. פתאום, חמש קוביות הפשטידה הטעימות הפכו למשהו שאי אפשר לאכול בגלל רכיב אחד. עכשיו תחליטו אתם: האם לשקר לילדים זה לגיטימי? 😉