ניקי ילדים

המתכון הזה לא עושה רושם ממבט ראשון, לא יכול להיות שבכלום מצרכים יוצאת תוספת כזאת טעימה, אין הרבה מתכונים שלא צריך להשקיע בהם בכלל ולקבל תוצאה כזאת טובה, מתכון חלום לבשלנים 🙂
תדמיינו מתכון שלוקח פחות מ 5 דקות הכנה בלי להכניס לתנור ומשם זה מגיע לשולחן.
מניסיון המתכון לא מספיק הפטריות האלה מופלאות! לאכול ישר מהמחבת ולגלות ששום דבר לא הגיע לשולחן. תכפילו כמויות אתם לא תצטערו.
יש פטריות שמפיניון יפהפיות צחורות, לבנות וגם חומות תעשו מיקס ותכניסו למחבת. תזכרו 5 דקות זהו.

2 – 3 מנות

המתכון הזה נולד כשהילדים שלי היו קטנים הכנתי אותו בתור לביבות בננה העניין שהלביבות מטוגנות ורציתי לקחת את זה צעד נוסף קדימה, גם יותר בריא וגם יותר קל להכנה.
יש את הרגע הזה שהילדים רוצים לאכול משהו מתוק בדרך כלל אחר הצהריים, זה לא חייב להיות עוגה זה יכול להיות כל דבר ואני החלטתי לאפות את הלביבות לא התאים לי לטגן וזה יצא מושלם מאפינס בננה לילדים.

6 יחידות

אהבה של אמא: מחשבות ודאגות ללא סוף
אני יודעת שניתוח כפתורים הוא פרוצדורה פשוטה, אבל כשהילדה שלך נכנסת לחדר ניתוח, ההיגיון פשוט נעלם. הלב מתמלא בחרדה, ואת עומדת שם בשער, נאלצת להיות חזקה בשבילה, בזמן שבפנים את פקעת עצבים. המוח שלי התפוצץ ממחשבות, אבל ידעתי שאני חייבת לחייך בשביל שהיא תרגיש בטוחה. הפוסט הזה הוא על אותם רגעים קשים, על הפחד שלפני, ועל האהבה האינסופית של אמא שהיא המגן היחיד שיש לה.

הרגעים שנחרטו: תמונות קטנות שאי אפשר לשכוח
יש רגעים בתוך שגרת ההורות שלנו שהם פשוט נצחיים. אלה לאו דווקא אירועים גדולים, אלא סדרת תמונות קטנות שנחרטות עמוק בלב. רגע שבו רואים את הילד הקטן רץ קדימה, רגע שבו הם מחבקים אחד את השני בטקס, ורגע שבו דווקא הילד הגדול מחבק אותך כשאת עצובה. כל אלה הופכים לחלק מתוך אהבה של אמא שאי אפשר לשכוח. כשאני מסתכלת אחורה על השנה, אלה הרגעים שצפים ועולים.

זיכרונות מיום כיפור: כריך עם חמאה ולימודי רכיבה על אופניים
ברוכים הבאים למטבח הרגשני והביתי שלי.
כל הורה יודע שהחיים שלנו מורכבים מרגעים קטנים ומהירים: צביטה בלב מול ילד שמתבגר, או חיוך על משהו מצחיק שקרה במטבח. לפעמים אנחנו מחפשים סיפורים גדולים, אבל האושר האמיתי מסתתר בפרטים.

היום אני חוזרת לשני רגעים כאלה, שהתרחשו בהפרש של שעות בודדות ביום כיפור אחד. אחד הוא סיפור על כריך תמים שנגנב לי היישר מהיד אחרי הצום, והשני הוא סיפור על ניצחון והתמדה, על רכיבה ראשונה על אופניים ללא גלגלי עזר.

בין לפנות בוקר לערב: האמת שרק אמא יכולה להבין (וממש צריכה לישון)
אני לא יודעת מה איתכם, אבל יש רגעים שרק הומור אימהות יכול לתאר. בין הטיטולים, הכביסות האינסופיות וחיפוש המוצץ בחמש בבוקר, אנחנו מרגישות לבד. אז החלטתי להעלות על הכתב את כל אותם רגעים קטנים, מצחיקים, מתישים ולפעמים אפילו מרגיזים שכל אמא מכירה. קבלו את האוסף שלי לחוקי מרפי של האימהות. אולי אחרי שתקראו, תרגישו קצת פחות לבד, ותבינו שכולנו באותה סירה (והיא לרוב מטפטפת…).