עוף בסילאן וקטשופ, לא קל למצוא אוכל שילדים אוהבים. כל ילד יש לו את הטעמים שלו ואת הרצונות שלו ולא תמיד אני פוגעת בול. אני מניחה שהאימהות יבינו מה עובר עליי. אז החלטתי שגם לילדים מגיע אוכל טעים בחג גם להם מגיע להנות.
מילות הקסם באוכל לילדים זה גיוון ושיהיה טעים. אני גם משתעממת מהר אז אני כל פעם מכינה משהו אחר.
הבעיה היא שכל ילד אוהב משהו אחר. לפעמים קורה שאני משקיעה ואני מאוד גאה בעצמי ומה שקורה שהם רוצים בכלל משהו אחר "אמא אני רוצה את העוף הטעים שעשית אז" והגיוון נדחה לפעם הבאה.
הבטיחו גשם ולי בא אוכל מפנק של בית, כזה שמפיץ ריח טוב כשהוא מתבשל על הכיריים, כזה שמחפשים תירוץ רק לבוא ולטעום ולנג`ס "אמא מתי האוכל יהיה מוכן " כזה שעושה טוב על הלב ובכל טעימה החיוך מתרחב עוד יותר. מה איכפת לי בחוץ גשם וקר אבל בפנים הכי חם וטעים שיכול להיות. קדרה מעולה עשירה בירקות עם רוטב מעולה.
צלי עוף עשיר עם גזר וזיתים, אין סיכוי בעולם שהילדים יוותרו על העוף עם הרוטב הסמיך והטעים והחלה ליד זה חובה בכל ארוחה.
קיבלתי לימונים צהובים ויפים עם ריח משגע שזה פשוט התבקש לעשות איתם משהו. לימון וילדים איך מחברים בין השניים ? פשוט עושים את זה.
הסכם רועי: הדרך לשלום על שולחן האוכל (בלי שום קרב כפיות!)
כשרועי היה בן שלוש, קרו לי שני דברים משני עברי המתרס: מצד אחד הייתי אמא, ומצד שני הייתי על סף ייאוש! רועי סירב לאכול כמעט הכול. לא רק סירב, אלא סירב אפילו לטעום. ה"לא!" המוחלט הזה שלו היה מחסום שאי אפשר היה לעבור.
במשך תקופה ארוכה, שולחן האוכל הפך לזירת עימותים. הוא סירב, ואני הייתי בצד של ה"בבקשה, תטעם רק ביס קטן", מה שהפך את הארוחה לחוויה לא נעימה עבור שנינו. הבנתי שחייבים שינוי. אי אפשר להמשיך ככה!
ואז, הברקה: פניתי לרועי והצעתי לו "עסקת ענק" שתשנה את חיינו: הוא יטעם הכול ביס אמיתי, מכל הלב (לא קצה כפית רק בשביל הנימוס!) אבל, אם אחרי הטעימה הוא יגיד 'לא רוצה', אני לא אומרת מילה. אפס שכנוע. אין משא ומתן. אין "נו, אבל זה בריא".
זו הייתה עסקת הוגנת לשני הצדדים. אני קיוויתי שבעזרתה הוא סוף סוף יגלה את עולם הטעמים, והוא הרוויח שקט תעשייתי אם האוכל לא לטעמו. החזקתי אצבעות כל כך קיוויתי שזה יצליח!
כי אני אמא, ואני מכירה את ה"פסיכולוגיה של הלא" אצל ילדים: הם אומרים לא לפני שהם טועמים. צריך לעבור את המחסום הזה! זה לא פשוט, אבל אפשרי. אתם חייבים לעשות את המאמץ בשבילם! הם מפסידים כל כך הרבה דברים טעימים ובריאים בדרך הזו, והתפקיד שלנו הוא לפתוח להם את התיאבון.
זכיתי בלוטו!
אתם יודעים מה קרה? ברגע שרועי החליט לטעום "כמו שצריך" שיגיעו כל הטעמים לפה הוא גילה עולם מופלא של דברים טעימים! הוא התחיל לאכול בתאבון דברים שבעבר לא הסכים אפילו לגעת בהם!
ואתם יודעים איך הרגשתי? כאילו זכיתי בפרס הראשון בלוטו! באמת!
נ.ב. היו, כמובן, דברים שעדיין סירב לאכול מעט, יש לומר ואני מילאתי את חלקי בעסקה: לא אמרתי מילה. זו הדרך. אגב, כיום יש לי את אותה עסקה עם אביב, וזה עובד כמו קסם. הוא אוכל כמעט הכול!
טיפ נוסף? אביב מבקש: "אמא, אני מבקש שלא תספרי מה שמת בפנים! זה טעים, אני אוכל הכול, לא צריך לפרט."
ושיא השיאים: כשאביב טעם חזה עוף בפעם הראשונה, הופיע לו חיוך יפהפה, וקיבלתי את משפט הקסם: "אמא, זה טעים לי! אני רוצה עוד."
3 מנות
אני מתה על זה כשהאורז מקבל את הטעמים של העוף והכל מתמזג יחד. והכי כיף שיש הרבה רוטב….
עוף עם תפוחי אדמה, הכי אוכל של בית וזה האוכל הכי טעים שיש. איזה כיף לאכול אוכל של אמא מלא טעמים התפוחי אדמה יוצאים רכים רכים.