מה לבשל לצהריים

קיבלתי לימונים צהובים ויפים עם ריח משגע שזה פשוט התבקש לעשות איתם משהו. לימון וילדים איך מחברים בין השניים ? פשוט עושים את זה.

עופיונים ממולאים בחזה אווז, שילוב קטלני של עופיון רך לבין חזה אווז, הטעמים משתלבים פה בצורה נפלאה כשכל ביס הוא חגיגה של טעמים. כשבא לי להרשים זאת המנה החביבה עליי, המחמאות זורמות מכל הכיוונים (בינינו מי לא נהנת לקבל מחמאות ? )

אני לא מושלמת אני מודה. לנהל בית, לטפל בשלושה ילדים (או בארבעה, תלוי איך מסתכלים על הבעל ) וגם לעבוד אז לפעמים יש לי נפילות בדרך.
לזמנים שאני קצרה בזמן אני תמיד מחזיקה עוף בפריזר, תמיד אוהבים אצלי והדבר היחיד שאני צריכה להקפיד שיהיה הרבה רוטב ומבחינת הילדים זה האוכל המושלם. יצא לי תבשיל מעולה עם רוטב סמיך ומשגע שכולנו נהננו לטבול את החלה, ליקקנו את האצבעות וחיסלנו את הסיר עד תום. חוץ מזה כשבחוץ גשום אין כמו תבשיל חם והכי חשוב קלי קלות הכנה. יאללה למטבח.

תקשיבו, אתם שומעים את השקט אין מריבות "אמא הוא הרביץ לי, אמא היא התחילה" אמצע החופש הגדול ופתאום הרעש נרגע ואפילו הבית מסודר יחסית . מה קורה פה הסיפור הוא שהילדים אצל הסבתא. מרכז הרעש והבלאגן עבר לסבתא. הסתובבתי בבית ולא האמנתי כמה שקט. ירד הלחץ במטבח לא צריך להכין משהו. האמת ורק האמת שקט מידי, חסרים לי הרעש החיבוקים והנשיקות.

טעים טעים טעים! זה נראה הרבה וזה ממש לא הרבה הכנפיים האלה מתחסלות כמו צ'יפס, אם יש מתכון שמתאים לילדים זה זה, כנפיים עסיסיות קלות וטעימות, הרוטב מתקתק וכיף ללקק ת'אצבעות אפילו אני הצטרפתי כי לא יכולתי לעמוד בפיתוי.
ישר למחברת המתכונים קלאסי לארוחת הצהריים.

4 – 5 מנות

עוף אפוי עם אורז, אני אוהבת את התבשילים האלה. הכל נכנס לתבנית אחת בלי יותר מידי עבודה. לפעמים לא בא לי להכין הרבה דברים אז אני מעדיפה להכין תבנית אחת מלאה בכל טוב שכולם אוהבים ונהנים לאכול.

פרגיות עם פטריות וזיתים, תחשבו על זה פרגיות יופי של בשר רך וטעים, זיתים יש להם את הטעם המיוחד שלהם, פרגיות וזיתים ביחד בתוך רוטב כשהכל מונח על אורז לבן שסופג את הרוטב באהבה, כבר נשמע טוב נכון ? עושה חשק להכין ושמתם לב שזאת כבר ארוחה מושלמת ?

הסכם רועי: הדרך לשלום על שולחן האוכל (בלי שום קרב!)

כשרועי היה בן שלוש, קרו לי שני דברים משני עברי המתרס: מצד אחד הייתי אמא, ומצד שני הייתי על סף ייאוש! רועי סירב לאכול כמעט הכול. לא רק סירב, אלא סירב אפילו לטעום. ה"לא!" המוחלט הזה שלו היה מחסום שאי אפשר היה לעבור.

במשך תקופה ארוכה, שולחן האוכל הפך לזירת עימותים. הוא סירב, ואני הייתי בצד של ה"בבקשה, תטעם רק ביס קטן", מה שהפך את הארוחה לחוויה לא נעימה עבור שנינו. הבנתי שחייבים שינוי. אי אפשר להמשיך ככה!

ואז, הברקה: פניתי לרועי והצעתי לו "עסקת ענק" שתשנה את חיינו: הוא יטעם הכול ביס אמיתי, מכל הלב (לא קצה כפית רק בשביל הנימוס!) אבל, אם אחרי הטעימה הוא יגיד 'לא רוצה', אני לא אומרת מילה. אפס שכנוע. אין משא ומתן. אין "נו, אבל זה בריא".

זו הייתה עסקת הוגנת לשני הצדדים. אני קיוויתי שבעזרתה הוא סוף סוף יגלה את עולם הטעמים, והוא הרוויח שקט תעשייתי אם האוכל לא לטעמו. החזקתי אצבעות כל כך קיוויתי שזה יצליח!

כי אני אמא, ואני מכירה את ה"פסיכולוגיה של הלא" אצל ילדים: הם אומרים לא לפני שהם טועמים. צריך לעבור את המחסום הזה זה לא פשוט, אבל אפשרי. אתם חייבים לעשות את המאמץ בשבילם! הם מפסידים כל כך הרבה דברים טעימים ובריאים בדרך הזו, והתפקיד שלנו הוא לפתוח להם את התיאבון.

זכיתי בלוטו!
אתם יודעים מה קרה? ברגע שרועי החליט לטעום "כמו שצריך" שיגיעו כל הטעמים לפה הוא גילה עולם מופלא של דברים טעימים! הוא התחיל לאכול בתאבון דברים שבעבר לא הסכים אפילו לגעת בהם!

ואתם יודעים איך הרגשתי? כאילו זכיתי בפרס הראשון בלוטו! באמת!

נ.ב. היו, כמובן, דברים שעדיין סירב לאכול מעט, יש לומר ואני מילאתי את חלקי בעסקה: לא אמרתי מילה. זו הדרך. אגב, כיום יש לי את אותה עסקה עם אביב, וזה עובד כמו קסם. הוא אוכל כמעט הכול!

טיפ נוסף? אביב מבקש: "אמא, אני מבקש שלא תספרי מה שמת בפנים! זה טעים, אני אוכל הכול, לא צריך לפרט."

ושיא השיאים: כשאביב טעם חזה עוף בפעם הראשונה, הופיע לו חיוך יפהפה, וקיבלתי את משפט הקסם: "אמא, זה טעים לי! אני רוצה עוד."

3 מנות