איזה כיף מתכון שמוכן תוך 10 דקות יש דברים כאלה ? בטח. חזה עוף עם ירקות וכל ההכנה נעשית במיקרו. בלי כלים מיותרים ולא תאמינו כמה טעים זה יוצא. זה נראה פשוט ומי בכלל מבשל במיקרו ? אני כשאני לחוצה בזמן ואני צריכה להכין אוכל לילדים. יוצא מושלם קל וטעים חזה רך ירקות בטעם נהדר אני מבטיחה שלא תפסיקו להכין.
3 מנות
קיבלתי לימונים צהובים ויפים עם ריח משגע שזה פשוט התבקש לעשות איתם משהו. לימון וילדים איך מחברים בין השניים ? פשוט עושים את זה.
מעדן אין מילה אחרת לתאר את המאכל הזה. מנה יפה וחגיגית שעושה המון רושם, מקסים על צלחת הגשה והטעם חבל על הזמן. גם הילדים שלי מתלהבים ממנה, זה נחטף אצלנו כמו צ`יפס. היא מצריכה קצת עבודה אבל שווה . דרך אגב זה יופי של פינגר פוד לאירוח.
בדרך כלל אחרי כמה דקות לא נשאר כלום ואני לא יודעת אם להיות מרוצה שהכל נחטף או לכעוס על עצמי שלא הכנתי יותר…
אחד המוקפצים הראשונים שהכנתי בשבילי זאת נוסטלגיה שאני חוזרת אליה כל פעם מחדש, מתכון מהמם אני חושבת שהכנסתי את כל מה שהיה לי זמין במקרר שיהיה כמה שיותר צבעוני ומזין וכמובן דאגתי לחלבון עם חזה עוף.
אני אומרת שיש כאן מתכון מנצח לארוחת צהריים, ירקות פריכים וצבעוניים, מרינדה מעולה שעוטפת את החזה עוף ובזכותה הירקות מקבלים טעמים נהדרים, פסטה אני הולכת לפי מה שיש לי זמין העיקר שיכנס פנימה.
פתרון נהדר לארוחת צהריים קלה סוגר לי את הפינה בלי להתאמץ, בתאבון 🙂
3 – 4 מנות
הסכם רועי: הדרך לשלום על שולחן האוכל (בלי שום קרב כפיות!)
כשרועי היה בן שלוש, קרו לי שני דברים משני עברי המתרס: מצד אחד הייתי אמא, ומצד שני הייתי על סף ייאוש! רועי סירב לאכול כמעט הכול. לא רק סירב, אלא סירב אפילו לטעום. ה"לא!" המוחלט הזה שלו היה מחסום שאי אפשר היה לעבור.
במשך תקופה ארוכה, שולחן האוכל הפך לזירת עימותים. הוא סירב, ואני הייתי בצד של ה"בבקשה, תטעם רק ביס קטן", מה שהפך את הארוחה לחוויה לא נעימה עבור שנינו. הבנתי שחייבים שינוי. אי אפשר להמשיך ככה!
ואז, הברקה: פניתי לרועי והצעתי לו "עסקת ענק" שתשנה את חיינו: הוא יטעם הכול ביס אמיתי, מכל הלב (לא קצה כפית רק בשביל הנימוס!) אבל, אם אחרי הטעימה הוא יגיד 'לא רוצה', אני לא אומרת מילה. אפס שכנוע. אין משא ומתן. אין "נו, אבל זה בריא".
זו הייתה עסקת הוגנת לשני הצדדים. אני קיוויתי שבעזרתה הוא סוף סוף יגלה את עולם הטעמים, והוא הרוויח שקט תעשייתי אם האוכל לא לטעמו. החזקתי אצבעות כל כך קיוויתי שזה יצליח!
כי אני אמא, ואני מכירה את ה"פסיכולוגיה של הלא" אצל ילדים: הם אומרים לא לפני שהם טועמים. צריך לעבור את המחסום הזה! זה לא פשוט, אבל אפשרי. אתם חייבים לעשות את המאמץ בשבילם! הם מפסידים כל כך הרבה דברים טעימים ובריאים בדרך הזו, והתפקיד שלנו הוא לפתוח להם את התיאבון.
זכיתי בלוטו!
אתם יודעים מה קרה? ברגע שרועי החליט לטעום "כמו שצריך" שיגיעו כל הטעמים לפה הוא גילה עולם מופלא של דברים טעימים! הוא התחיל לאכול בתאבון דברים שבעבר לא הסכים אפילו לגעת בהם!
ואתם יודעים איך הרגשתי? כאילו זכיתי בפרס הראשון בלוטו! באמת!
נ.ב. היו, כמובן, דברים שעדיין סירב לאכול מעט, יש לומר ואני מילאתי את חלקי בעסקה: לא אמרתי מילה. זו הדרך. אגב, כיום יש לי את אותה עסקה עם אביב, וזה עובד כמו קסם. הוא אוכל כמעט הכול!
טיפ נוסף? אביב מבקש: "אמא, אני מבקש שלא תספרי מה שמת בפנים! זה טעים, אני אוכל הכול, לא צריך לפרט."
ושיא השיאים: כשאביב טעם חזה עוף בפעם הראשונה, הופיע לו חיוך יפהפה, וקיבלתי את משפט הקסם: "אמא, זה טעים לי! אני רוצה עוד."
3 מנות
מאפינס שניצל, נכון שזה נשמע מעניין ? רעיון שעלה לי כדי לגוון לילדים את הארוחות וזה הצליח הרבה יותר משחשבתי