ארוחת צהריים לילדים קלה להכנה ומהירה

אחד המתכונים שהילדים הכי אוהבים כמה שזה פשוט המתכון הזה כובש אותם, אין כאן יותר מידי מצרכים והתוצאה מושלמת נקניקיות בציפוי פריך קראנץ בכל ביס ואני אפילו יכולה לסכם, לקח 10 דקות להכין ותוך 5 דקות לא נשאר כלום.
אני רוצה לגלות לכם סוד אני לא אוהבת לזרוק אוכל אני תמיד אנסה לאלתר להכין עוד משהו העיקר שלא יגיע לפח, מכירים את המתכון של השניצל שלי ? אם לא זה חובה זה השניצל הכי טוב שיש.
בכל אופן הכנתי שניצלים ונותרה לי בלילה, רגע נקניקיות בלילה פירורי לחם בינגו נולד כאן משהו חדש ואפילו יותר מוצלח ממה שהיה.

קיבלתי לימונים צהובים ויפים עם ריח משגע שזה פשוט התבקש לעשות איתם משהו. לימון וילדים איך מחברים בין השניים ? פשוט עושים את זה.

שניצלים אפויים, שונאת לטגן שניצלים אף אחד לא ישכנע אותי שזה יותר טעים מאפייה. אני בכלל שונאת לטגן עבודה מיותרת לעמוד ליד הכיריים שאפשר להכין את כל השניצלים במכה אחת בלי לעבוד קשה.
היו בחופש והשניצלים כיכבו אצלי (כמו אצל כולנו בוודאי), אז למה לא לנסות להכין את השניצלים בלי כמויות השמן שיש בטיגון זה גם יותר בריא. מי שמתחיל לאפות לא חוזר לטגן. עשיתי המון ניסיונות בזמן האחרון פעם טיגנתי, פעם אפיתי, רציתי לראות אם ירגישו בהבדלים, אני אגלה לכם סוד אף אחד לא הרגיש השניצלים נטרפו בכל מצב

אחד המתכונים שילדים הכי אוהבים לאכול רוטב אדום משגע עם אפונה וגזר, ארוחת צהריים מהירה וקלה מרוב שזה קל אני אפילו לא טורחת להכין מראש, אני אוהבת את הרוטב הוא סמיך עם טעם מעולה אני כמעט מתפתה לומר שתגישו לחם טוב ליד.
המתכונים הפשוטים הם המתכונים הכי כובשים שלא נאמר שמתכונים בסגנון הם החברים הכי טובים למי שצריך להכין ארוחה לילדים בזריזות, זאת אחת הפעמים היחידות שראיתי את הילדים מנגבים את התחתית של הסיר.
יש תמונה למטה איך נראית הצלחת של אביב ככה אוכלים צהריים 🙂

3 – 4 מנות

הסכם רועי: הדרך לשלום על שולחן האוכל (בלי שום קרב כפיות!)

כשרועי היה בן שלוש, קרו לי שני דברים משני עברי המתרס: מצד אחד הייתי אמא, ומצד שני הייתי על סף ייאוש! רועי סירב לאכול כמעט הכול. לא רק סירב, אלא סירב אפילו לטעום. ה"לא!" המוחלט הזה שלו היה מחסום שאי אפשר היה לעבור.

במשך תקופה ארוכה, שולחן האוכל הפך לזירת עימותים. הוא סירב, ואני הייתי בצד של ה"בבקשה, תטעם רק ביס קטן", מה שהפך את הארוחה לחוויה לא נעימה עבור שנינו. הבנתי שחייבים שינוי. אי אפשר להמשיך ככה!

ואז, הברקה: פניתי לרועי והצעתי לו "עסקת ענק" שתשנה את חיינו: הוא יטעם הכול ביס אמיתי, מכל הלב (לא קצה כפית רק בשביל הנימוס!) אבל, אם אחרי הטעימה הוא יגיד 'לא רוצה', אני לא אומרת מילה. אפס שכנוע. אין משא ומתן. אין "נו, אבל זה בריא".

זו הייתה עסקת הוגנת לשני הצדדים. אני קיוויתי שבעזרתה הוא סוף סוף יגלה את עולם הטעמים, והוא הרוויח שקט תעשייתי אם האוכל לא לטעמו. החזקתי אצבעות כל כך קיוויתי שזה יצליח!

כי אני אמא, ואני מכירה את ה"פסיכולוגיה של הלא" אצל ילדים: הם אומרים לא לפני שהם טועמים. צריך לעבור את המחסום הזה! זה לא פשוט, אבל אפשרי. אתם חייבים לעשות את המאמץ בשבילם! הם מפסידים כל כך הרבה דברים טעימים ובריאים בדרך הזו, והתפקיד שלנו הוא לפתוח להם את התיאבון.

זכיתי בלוטו!
אתם יודעים מה קרה? ברגע שרועי החליט לטעום "כמו שצריך" שיגיעו כל הטעמים לפה הוא גילה עולם מופלא של דברים טעימים! הוא התחיל לאכול בתאבון דברים שבעבר לא הסכים אפילו לגעת בהם!

ואתם יודעים איך הרגשתי? כאילו זכיתי בפרס הראשון בלוטו! באמת!

נ.ב. היו, כמובן, דברים שעדיין סירב לאכול מעט, יש לומר ואני מילאתי את חלקי בעסקה: לא אמרתי מילה. זו הדרך. אגב, כיום יש לי את אותה עסקה עם אביב, וזה עובד כמו קסם. הוא אוכל כמעט הכול!

טיפ נוסף? אביב מבקש: "אמא, אני מבקש שלא תספרי מה שמת בפנים! זה טעים, אני אוכל הכול, לא צריך לפרט."

ושיא השיאים: כשאביב טעם חזה עוף בפעם הראשונה, הופיע לו חיוך יפהפה, וקיבלתי את משפט הקסם: "אמא, זה טעים לי! אני רוצה עוד."

3 מנות

אני מתה על זה כשהאורז מקבל את הטעמים של העוף והכל מתמזג יחד. והכי כיף שיש הרבה רוטב….

מתכונים מהסוג הזה תמיד מזכירים לי את האוכל של אמא שלי, קציצות של בית עם רוטב נהדר הזיתים משתלבים נהדר, הריחות הטובים שהתבשיל הזה על הגז, מידי פעם טועמים. אני אוהבת להכין בורגול או אורז ואת הקציצות להגיש מעל. יוצא מופלא! יופי של טעמים בקיצור אוכל של בית שעושה טוב על הלב.

לא אין כאן טעות אכן התכוונתי לאורז בולונז ולא לספגטי בולונז. עוד אחד מהאילתורים שלי במטבח שכל כך הצליח אצל הילדים שאני חייבת לחלוק איתכם. חוץ מזה עם הזיכרון שלי עדיף שזה יהיה כתוב באופן מסודר.