מתכונים לארוחת צהריים

צלי עוף וירקות, סוף שבוע בפתח כבר החלטתם מה אתם מבשלים לשבת כל פעם אני מתלבטת מחדש מה להכין לסוף השבוע. עוף חייב להיות, הילדים שלי מתים על העוף במיוחד הקטנה, בתוספת אורז הכנתי לה את הארוחה המושלמת.
בעלי אוהב את כל מה שאני מכינה ובדרך כלל מחליטה ממש ברגע האחרון, איך אצלכם ?

עוף אפוי עם אורז, אני אוהבת את התבשילים האלה. הכל נכנס לתבנית אחת בלי יותר מידי עבודה. לפעמים לא בא לי להכין הרבה דברים אז אני מעדיפה להכין תבנית אחת מלאה בכל טוב שכולם אוהבים ונהנים לאכול.

צלי עוף עם פטריות וזיתים, מה לא עושים בשביל הילדים שמאוד אבל מאוד אוהבים עוף. מתכון קל להכנה וטעים מאוד. תשתדלו לא לאכול את הזיתים ישירות מהסיר, נכון טעים אבל כדאי שישאר משהו לארוחה,  למי עדיין מתלבט מה להכין לצהריים, שיהיה בתאבון.

אחד המוקפצים הראשונים שהכנתי בשבילי זאת נוסטלגיה שאני חוזרת אליה כל פעם מחדש, מתכון מהמם אני חושבת שהכנסתי את כל מה שהיה לי זמין במקרר שיהיה כמה שיותר צבעוני ומזין וכמובן דאגתי לחלבון עם חזה עוף.
אני אומרת שיש כאן מתכון מנצח לארוחת צהריים, ירקות פריכים וצבעוניים, מרינדה מעולה שעוטפת את החזה עוף ובזכותה הירקות מקבלים טעמים נהדרים, פסטה אני הולכת לפי מה שיש לי זמין העיקר שיכנס פנימה.
פתרון נהדר לארוחת צהריים קלה סוגר לי את הפינה בלי להתאמץ, בתאבון 🙂

3 – 4 מנות

פרגיות עם פטריות וזיתים, תחשבו על זה פרגיות יופי של בשר רך וטעים, זיתים יש להם את הטעם המיוחד שלהם, פרגיות וזיתים ביחד בתוך רוטב כשהכל מונח על אורז לבן שסופג את הרוטב באהבה, כבר נשמע טוב נכון ? עושה חשק להכין ושמתם לב שזאת כבר ארוחה מושלמת ?

הסכם רועי: הדרך לשלום על שולחן האוכל (בלי שום קרב כפיות!)

כשרועי היה בן שלוש, קרו לי שני דברים משני עברי המתרס: מצד אחד הייתי אמא, ומצד שני הייתי על סף ייאוש! רועי סירב לאכול כמעט הכול. לא רק סירב, אלא סירב אפילו לטעום. ה"לא!" המוחלט הזה שלו היה מחסום שאי אפשר היה לעבור.

במשך תקופה ארוכה, שולחן האוכל הפך לזירת עימותים. הוא סירב, ואני הייתי בצד של ה"בבקשה, תטעם רק ביס קטן", מה שהפך את הארוחה לחוויה לא נעימה עבור שנינו. הבנתי שחייבים שינוי. אי אפשר להמשיך ככה!

ואז, הברקה: פניתי לרועי והצעתי לו "עסקת ענק" שתשנה את חיינו: הוא יטעם הכול ביס אמיתי, מכל הלב (לא קצה כפית רק בשביל הנימוס!) אבל, אם אחרי הטעימה הוא יגיד 'לא רוצה', אני לא אומרת מילה. אפס שכנוע. אין משא ומתן. אין "נו, אבל זה בריא".

זו הייתה עסקת הוגנת לשני הצדדים. אני קיוויתי שבעזרתה הוא סוף סוף יגלה את עולם הטעמים, והוא הרוויח שקט תעשייתי אם האוכל לא לטעמו. החזקתי אצבעות כל כך קיוויתי שזה יצליח!

כי אני אמא, ואני מכירה את ה"פסיכולוגיה של הלא" אצל ילדים: הם אומרים לא לפני שהם טועמים. צריך לעבור את המחסום הזה! זה לא פשוט, אבל אפשרי. אתם חייבים לעשות את המאמץ בשבילם! הם מפסידים כל כך הרבה דברים טעימים ובריאים בדרך הזו, והתפקיד שלנו הוא לפתוח להם את התיאבון.

זכיתי בלוטו!
אתם יודעים מה קרה? ברגע שרועי החליט לטעום "כמו שצריך" שיגיעו כל הטעמים לפה הוא גילה עולם מופלא של דברים טעימים! הוא התחיל לאכול בתאבון דברים שבעבר לא הסכים אפילו לגעת בהם!

ואתם יודעים איך הרגשתי? כאילו זכיתי בפרס הראשון בלוטו! באמת!

נ.ב. היו, כמובן, דברים שעדיין סירב לאכול מעט, יש לומר ואני מילאתי את חלקי בעסקה: לא אמרתי מילה. זו הדרך. אגב, כיום יש לי את אותה עסקה עם אביב, וזה עובד כמו קסם. הוא אוכל כמעט הכול!

טיפ נוסף? אביב מבקש: "אמא, אני מבקש שלא תספרי מה שמת בפנים! זה טעים, אני אוכל הכול, לא צריך לפרט."

ושיא השיאים: כשאביב טעם חזה עוף בפעם הראשונה, הופיע לו חיוך יפהפה, וקיבלתי את משפט הקסם: "אמא, זה טעים לי! אני רוצה עוד."

3 מנות

בשבילי עוף זה מאכל של ילדות, אמא שלי בכל סוף שבוע הייתה מכינה עוף עם ירקות טעם של אמא אוכל בייתי מכל הלב.
"איזה יופי שבאת בדיוק הכנתי סיר גדול" צלחת מלאה כל טוב עוף עם ירקות וכמובן האורז שיספוג את כל הרוטב.
החיבוק בסיום הארוחה שאומר אמא שיחקת אותה איזה כיף לחזור הבייתה.
אין על החיבוק הזה 🙂

אני מתה על זה כשהאורז מקבל את הטעמים של העוף והכל מתמזג יחד. והכי כיף שיש הרבה רוטב….